יש לך זכות לחלום

אם אביך היה מצווה אותך בגזירת כיבוד אב, שלא תאמין לקולות שמפחידים ומייאשים אותך …?

כך בדיוק הבורא ציווה את הנשמה.

"שבי בתוך הגן.

היי נטועה בגן של הבורא. היי חולמת גאולה….,

רכה, כנועה, כמו רקפת, מלאה רוך וחן.

טובה וישרה ומיוחדת את בעיניו. אל תשוטטי מחוץ לגן. אל תצאי מתוך ענני הכבוד!  שם עמלק מחכה עם כל שקריו והחלשותיו.

אין באמת ייאוש בתוך הגן.

רק מחוצה לו יש רשות לשכנע שכביכול הכל מבולגן ואבוד.

הכנסי מיד חזרה אל תוך הענן.

אבא ציווה אותך לישב בתוך הגן. מוגנת את בתוך גומחתך, להיות מושקית ומוזנת וליתן מגוונייך."

(לכבוד וליעלוי נשמת אבינו אהובנו היקר העדין והמתוק, שהאור הישתקף דרכו:  שלום בן כיריה ור' ידידיה יאמין- עליו השלום.  ולע"נ אחינו דודו דוד בן שלום ע"ה.)

כשאבא שלנו עליו השלום היה רואה שאנו טרודים, היה מדי פעם מצטט באוזנינו את הפסוק מקוהלת, כמו רומז לנו מסר עמוק ומרגיע:    "רבות מחשבות בלב איש………… ועצת ה' היא תקום."

זה היה מרגיע מיד!  יש השגחה. יש תוכנית. יש פה מישהו שמחזיק ממילא את הכל. אז מה יש לנו לדאוג?!

אבא חי את מה שאמר אליהו הנביא זכור לטוב: "לא ברעש ה'….  , כי אם בקול דממה דקה…"

הוא עבר גלים חזקים בחייו, אך תמיד נימשך אל השקט שמתחתם…

היתה לו שתיקה שהיא בבחינת מעט המחזיק את המרובה…  שתיקה שיש בה אמת וידיעה, וזה הרגיע אותנו

לפני הגלים החזקים היה מנגן באקורדיאון ומשמח את הציבור, וניגר ובנה רהיטים.

אך בתקופות הכי מאתגרות בחייו, פנה אל השקט וצייר את נפשו על קאנבסים… בצבעי שמן….

וגינן בגינה… ….

ידע את סוד הירידה אל השורש….

רבינו נחמן מברסלב קורא לזה "רכיכא".

שכשיהודי עובר צמצומים וגלים חזקים, עליו להיות בבחינת רכיכא…. רך… לא מיתנגד… כמו רך כקנה… ורק ככה יוכל לעבור את הזמן הזה.

רבינו נחמן מברסלב מגלה לנו שיש רוח סערה שמפריעה ליהודי ליישב דעתו, גורמת לו לקוצר רוח. ומגלה ש"מה שבני אדם רחוקים מה' יתברך, זה רק מחמת שאין להם יישוב הדעת".

איך מיישבים את הדעת?

בשקט.

בשקט.

בשקט.

רחוק מעין כל.

כמו פרח שיושב בגומחה שלו.

מרכין ראש.

לא לתת למחשבות של רעש למשוך בשיערות!

ה' חידש לנו ברחמיו על מה שרבינו אומר ש"עיקר השלום הוא לחבר שני הפכים", שכשיהודי יושב בתוך השקט ולאט לאט משיח את ליבו לפני הבורא…., הדיבור שבוקע ממנו,  הוא הוא שמגלה לו בעוז עד כמה הוא עדיין רחוק מהאמת…, יוצא שהדיבור שבוקע הוא הוא זה שמחבר בין הקצוות, בין ההפכים, בין הרצוי למצוי, בין האמת אליה שואפים, לבין הריחוק בו עדיין נמצאים. ולא סתם אומר רבינו שמשיח לשון משיח…מדבר….. והוא הוא מבשר שלום…

כשהיינו ילדים היתה לאבא תחפושת שלימה כמו חליפה של גורילה מפחידה.. , הוא היה לובש אותה בפורים, כולל המסכת ראש, ועושה תנועות וקולות כאלה מפחידים… , וכל שנה מחדש היינו נבהלים מהגורילה שבאה הביתה…..

וכל זה רק כדי להוריד אחכ את המסיכה ולגלות לנו שמאחוריה יש אבא עדין רחמן ואוהב…

ומבינה שנים אחר כך, שבדיוק ככה הבורא כלפינו.

התורה האחרונה שלמדנו כשאבא היה בבית החולים על ערש דווי, בראש חודש אדר א,  (ככה נפתח בספר) היתה תורה מד מלקוטי מוהר'ן: "וירא בצר להם בשמעו את רינתם…

והסתיימה במילים "וחמת המלך שככה, ונמתקו הדינין..".

אבא כבר נישלם באמונה על מיטת חוליו, כבר ידע שאין לאדם שום כח או יכולת משל עצמו…, כבר נשק לבורא… וניכנע כולו… וכשהבן מכיר חזרה באביו… אז: וחמת המלך שככה……ונמתקו הדינין ואבא המתוק נימתק… 

אבא לא הסתיר לנו את מציאות הבורא. זה דבר עצום ובלתי ניתפס!  האור הישתקף דרכו, כי היתה לו תכונה מדהימה של ביטול.

וחסד של אמת נבקש: שכל מי שמסכים לאמר קבלה כעת, שבכל עת שיברך מעתה בירכת אשר יצר, בירכת הבשמים, או כל דבר טוב, שזה יהיה גם לעילוי נישמת שלום בן כירייה ור' ידידיה עליו השלום, תודה רבה מעומק נשמתנו.

ולזכות אבא, שנזכור שגם אם לפעמים המציאות נראית כמו "גורילה"…., זה רק גורי- לה'…., לעורר בנו מעט יראה ממנו… ולא ממה שברא.  ואז המן עמלק ופרעה וכל החבר'ה הטורדניים יכולים ללכת להטריד את עצמם, כי אנחנו כבר חזרכ בתוך הגן.