ליקוטי תפילות_הקדמה

ומי שזוכה לעסק בזה, לעשות מהתורות תפלות כנ"ל, בודאי יוכל תמיד לפרש שיחתו לפני השם יתברך, ואת כל אשר עם לבבו ישיח על ידי כל תורה ותורה, כי אף על פי שבתחלה יכול להיות שידמה לו שהתורה הזאת אינה מדברת מהכרחיות שלו, ומהחסרונות והפגמים שלו באותו העת אף על פי כן כשיתחיל לדבר על ידי אותה התורה בודאי יעזרהו השם יתברך ויוכל להכניס כל שיחתו שם, ואת כל אשר עם לבבו יוכל לפרש על ידי כל תורה ותורה. כי דברי רבנו זכרונו לברכה הם כלליות גדול מאד מאד, וכל תורה ותורה כלולה מכל התורה כלה ומכלליות ישראל ומכלליות כל הדברים שבעולם. וכל אדם כמות שהוא, בין אם הוא בתכלית מדרגה העליונה, בין אם הוא בתכלית דיוטא התחתונה, הכל כאשר לכל, מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין, כלם יכולים למצא עצמם, עם כל בחינותיהם, בתוך כל תורה ותורה של רבנו הקדוש והנורא זכרונו לברכה. ועל כן על ידי כל תורה ותורה יוכל כל אדם שבעולם בכל עת ובכל זמן לפרש שיחתו יהיה איך שיהיה:

וגם על פי פשוטו יכולים להבין זאת, שיכולין לפרש שיחתו על ידי כל תורה ותורה. למשל, התורה בחצוצרות וקול שופר (בסימן ה' בלקוטי מוהר"ן א'), שמתחלת כי חיב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם, נמצא כשהעולם נברא בשבילי צריך אני לראות ולעין בכל עת בתקון העולם ולמלאת חסרון העולם ולהתפלל בעבורם וכו'. וצריכים לידע אם הוא קדם גזר דין או אחר גזר דין כדי לידע איך להתפלל וכו' עין שם. והנה מהתורה הזאת דבר רבנו הקדוש זכרונו לברכה בעצמו עם אנשים מאנשיו, לענין תפלה, שהזהיר אותם לעשות מהתורות תפלות, ולמד אותם סדר תפלה, ותפס להם לדוגמא תורה הזאת, והורה אותם בפשיטות, שיתחילו להסתכל על עצמו כמה הם רחוקים מכל זה, כי כל אחד מחיב לומר כל העולם לא נברא אלא בשבילי, ולהתפלל על חסרון העולם, ולידע אם הוא קדם גזר דין או לאחר גזר דין. ואם כן עתה יסתכל על עצמו כמה הוא רחוק מכל זה, ויתפלל ויעתיר להשם יתברך שיזכה להגיע לכל זה. ושאלו אותו אז, כי אין זה צריך לנו עכשיו כי אנו רחוקים עכשיו להתפלל על זה לפי מדרגתנו עכשיו. השיב להם, הלא ישמעו אזניכם מה שפיכם מדבר בהתורה הזאת, כי הלא מבאר כאן, שכל אדם מחיב לומר כל העולם לא נברא אלא בשבילי, ואם כן החוב מטל על כל אחד ואחד בהכרח ואינו יכול לפטר עצמו מזה וכו'. כדברים האלה נשמע מפיו הקדוש זכרונו לברכה בעצמו:

והנה באמת אם יזכנו השם יתברך לקים דבריו כפשוטו, על פי הדרך המבאר כאן בפשיטות, בודאי יוכל כל אחד ואחד לפרש שיחתו, על פי דרך זה על ידי כל תורה ותורה. כי אפלו אם יהיה הפחות שבפחותים והקל שבקלים, ואפלו אם עבר מה שעבר חס ושלום, אם יתעורר באמת לשוב אל ה', ויתחיל לשפך שיחו לפני השם יתברך, יוכל לפרש על ידי זה דיקא כל אשר עם לבבו. כי יתחיל לומר במר נפשו, הלא בשבילי נברא העולם, כי כך הזהירו אותנו חכמינו זכרונם לברכה שהוא חיוב על כל אדם לומר כך שכל העולם לא נברא אלא בשבילי, וכמה וכמה אני רחוק עכשיו מזה. ואף שידמה לפי דעתו שהוא רחוק מאד מאד מזה בלי שעור, עד אשר אין ראוי לו לדבר כלל מזה שבשבילו נברא העולם, לפי מדרגתו הפחותה והשפלה שיודע בנפשו, אף על פי כן אדרבא על ידי זה דיקא יוכל לשפך שיחו ביותר. כי הלא באמת לאמתו בודאי החיוב עליו לומר כך שבשבילו נברא העולם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה חיב כל אדם לומר וכו', כל אדם דיקא יהיה מי שיהיה, רק שהוא נתרחק כל כך עד שקשה לו לדבר מזה, אם כן איפוא אדרבא על ידי זה דיקא, ישפך לבו כמים נכח פני יהוה, כשיסתכל על עצמו כמה הוא רחוק מזה על ידי מעשיו וכו', ודיקא על ידי זה יכנוס בדברים עד שיוכל לדבר ולפרש כל לבו, את כל נגעי לבבו ומכאובי נפשו באותו העת. וכיוצא בזה בכל דבר ודבר מתורה הזאת, כי אחר כך יסתכל להלן בתורה הזאת, שמבאר שם, איך לידע בין קדם גזר דין לאחר גזר דין, הוא על ידי שמחה של מצוה לעשות המצוה בשמחה גדולה מהמצוה בעצמה וכו' עין שם. ויתחיל להתפלל על זה, ולהסתכל על עצמו כמה הוא רחוק מזה, ויטעון טענות והפצרות לפני השם יתברך שיזכהו להגיע לזה. וכמו כן להלן יותר, שמבאר שם איך לזכות לשמחה וכו' שהוא על ידי רעמים על ידי שמפשיטין עקמימות שבלב וכו' ורעמים הם התפלה בכח וכו' ולזכות לזה צריכין לפנות המח ממחשבות זרות מחמץ שלא יחמיץ את מחו בתאות והרהורים, ויגעור בהמחשבות זרות כמו שכתוב גער חית קנה וכו' שזה בחינת מצה וכו', וצריך לשמר עצמו מיראות חיצוניות וכו', והעקר, לשמר עצמו מחמץ, שלא יחמיץ מחשבתו בשום מחשבה חיצונה כלל וכו', וצריך שיהיה לו אמונת חכמים, ולהאמין שכל המחלקת שיש בין הצדיקים השלמים הוא רק בשבילו, כדי שיקח לעצמו תוכחה ומוסר על שפגם בטפי מחו, שעל זה נאמר "כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים", כדי שיזכה לשוב ממות לחיים, מחמץ למצה וכו' ועל כן אסור לו שיהיה קשה לו שום קשיא על המחלקת שבין הצדיקים האמתים, רק להאמין בכלם באמונה שלמה וכו'. עין שם כל התורה הנזכר לעיל, והנה על כל הדברים האלה צריך לשפך שיחו בתחנות ובקשות הרבה שיזכה להגיע לכל זה. כי כמה וכמה תפלות ותחנות צריך האדם להתפלל שיזכה לפנות המח ממחשבות זרות והרהורים ושלא יחמיץ את מחו בתאות ובחכמות חיצוניות והרהורים חס ושלום. כי כמעט כל אדם נלכד בזה מאד, וצריכין לבקש הרבה מהשם יתברך להנצל מזה ושיזכה למחשבות זכות וקדושות, וכן כמה צריכין להתפלל לזכות לתפלה בכונה ובכח וכו' וכיוצא בזה בכל הדברים הנאמרים שם בתורה הזאת. וכן בכל תורה ותורה. ומשכיל על דבר יוכל להבין מעצמו דברים הרבה מתוך דברים אלו, וגם כי הבא לטהר מסיעין לו מן השמים. ואם יכין לבו, יהיה השם יתברך בעזרו ויזמין וישלח לו דבורים הרבה בפיו, שיוכל לפרש כל לבבו בכל עת על ידי כל מאמר ומאמר:

על כן מי שרוצה לחוס על נפשו ולהסתכל על תכליתו הנצחי באמת לאמתו ורוצה להתקרב להשם יתברך באמת, וזה ידוע וברור שאי אפשר להתקרב להשם יתברך דהינו לשבר ולבטל כל המדות רעות ולזכות לכל המדות טובות, ולילך בדרכיו יתברך, זה אי אפשר כי אם על ידי תפלה ותחנונים ושועה וזעקה וצעקה להשם יתברך ימים ושנים הרבה, וכל הצדיקים והכשרים אמתים לא זכו למדרגתם, כי אם על ידי זה, על ידי תפלה ותחנונים, כמבאר אצלנו כבר כמה פעמים, אבל גם זה בעצמו קשה וכבד לאדם, דהינו להרבות בתפלה ותחנונים, כי על פי רב אין מלה בלשונו לדבר ולפרש שיחתו, אבל על פי הדרך הנזכר לעיל לעשות מהתורות תפלות כנזכר לעיל, על ידי זה בקל יוכל לפרש כל שיחתו כל אשר עם לבבו כנזכר לעיל. אך גם על זה יש מניעות וכבדות הרבה, כי לאו כל אדם בקי כל כך בדברי רבנו זכרונו לברכה עד שיוכל לעשות מהתורות תפלות וכיוצא בזה שאר מניעות רבות. על כן שמתי אל לבי להעתיק מהתפלות שרשמתי לעצמי כאשר פקד עלי רבנו זכרונו לברכה שטוב לכתוב לעצמו התפלות כשזוכין לאיזה תפלה סדורה, כדי שיוכל לאמרה גם בפעם אחר, וכן עשיתי. אחר כך ראיתי שטוב להעתיקם בלשון כלליות באופן שיהיו שוין לכל נפש, ולמסרם לאנשי שלומנו לבל אמנע הטוב מבעליו. כי ראיתי כי הם כלליות גדול מאד. והם דברים הצריכים לכל נפש, לכל אחד ואחד לפי מדרגתו, כלם צריכים להם למגדול ועד קטן. ואין שום דבר שחסר לאדם בענין עבודת י"י שלא ימצא בתפלות הללו. וכאשר העתקתי קצתם, ומסרתים לקצת אנשים הוטבו בעיניהם מאד מאד והפצירו בי להעתיק להם כלם. אם אמנם לבי הלך אנה ואנה בזה, עם כל זה מסרתי עצמי לשם יתברך לבד וסמכתי עליו לבד, כרצונו יתברך הטוב וכרצון רבנו זכרונו לברכה כן אעשה:

והנה מעלת אלו התפלות יבין כל משכיל החפץ באמת ובתמימות, כי תפלות כאלו עדין לא היו בעולם, והם מלאים כל טוב לבית ישראל. תפלות תחנות ובקשות והפצרות ורצויים ופיוסים וודוים וטענות ואמתלאות וצעקות ושועות וזעקות גדולות לשם יתברך, לעורר רחמיו המרבים עלינו שיקרבנו לעבודתו יתברך חיש קל מהרה. וגם כלול בהם התעוררות גדול שיאמר האדם לנפשו, שיעורר את עצמו לבל יעבר עולמו בשנה חס ושלום, כי הדבור יש לו כח גדול לעורר את האדם, ועל כן אפלו הדברים שהאדם בעצמו יודע אותם, אף על פי כן כשיאמרם בפיו ויעורר את עצמו, על ידי זה יתחזק ויתגבר וישתוקק ביותר להתקרב להשם יתברך, עד שיזכה לתשובה שלמה באמת. ומי שיהיה רגיל בתפלות אלו באמת ובתמימות, בודאי יזכה לחיי עולם:

אך טוב אשר תאחז בזה וגם מזה על תנח ידך, דהינו לעסוק בכל יום בהתבודדות ולפרש שיחתו לפני השם יתברך את כל אשר עם לבבו בלשון אשכנז ]מובן שכוונתו רק לבני עדות אשכנז כמובא בליקו"מ ח"ב סימן ק"כ[ (כמבאר בספריו הקדושים כמה פעמים), ולעשות בעצמו מהתורות תפלות כנזכר לעיל. כי אי אפשר לבאר בכתב כל הצטרכות האדם בפרטיות, ובפרט לפי השנויים שנעשים באדם בכל עת וזמן, וכבר הזהיר רבנו זכרונו לברכה כמה פעמים לומר תחנות ובקשות הרבה בכל יום, כל מיני תחנות הנמצאים באיזה סדור מסדורים הגדולים או בשערי ציון ובשאר מקומות, מכל שכן וכל שכן לעסוק בספר תהלים, ומי שרוצה לקים דבריו הקדושים, ולעסוק בתפלות, לזכות לחיי עולם, בודאי יערב לנפשו מאד מאד אלו התפלות כי אין שום תפלות בעולם שיוכל האדם למצוא את עצמו בהם כמו באלו התפלות המדברים מכל המדות ומכל הדברים שבעולם, וכאשר יראה הרואה בעיניו, אשרי שיאחז בהם:

והנה לא נפלאת הוא לחבר תפלות חדשות. כי כבר קדמוני בזה כמה וכמה גדולים וקטנים, אשר חברו ויסדו כמה תפלות, כמו בספר שערי ציון שנמצאים כמה תפלות שחברו האחרונים, וכן בהסדורים הגדולים ובשאר ספרים. וגם בימינו נתחברו כמה וכמה תפלות חדשות, וגם יש כמה וכמה ספרים שלמים של תפלות, רק שאינם מצויים בינינו, כמובא בסוף ספר סדר הדורות בתוך שמות הספרים, שמביא שם ספרים הרבה של תפלות שאינם מצויים כל כך בינינו. וגם כל הפיוטים והסליחות וזמירות רבם ככלם לא יצאו מפי הקדמונים מנביאים ותנאים ובעלי רוח הקדש, כי אם מפי האחרונים שהיו זמן רב אחר שפסקה רוח הקדש מישראל. כי מובן לכל משכיל, שאין אסור לחבר תפלות מי שאינו במדרגת בני עליה בעלי רוח הקדש, כמו ששאר מחברי ספרים אין חיוב שיהיו בעלי רוח הקדש. כי לא בשמים היא, אדרבא בחבורי תפלות אין שום אחריות ואין בו חשש סכנה כמו בשארי ספרים שמחברים, כמו בענין הוראת אסור והתר ודיני ממונות, שיש בהם סכנה גדולה למחברם, שלא יכשל בדבר הלכה חס ושלום, שלא יאמר על טמא טהור חס ושלום וכו'. וכן בספרי מפרשים ומבארים יש גם כן חשש שלא יאמר שלא כהלכה, ולא יכון הפרוש והבאור האמת, ואף על פי כן החיוב על כל בעל תורה לחבר ספרים, כפי אשר תשיג ידו, כאשר האריכו בזה בכמה ספרי קדש. ואסור למנוע עצמו מחמת חשש סכנות הנזכרים לעיל, כי לא בשמים היא. ואנחנו מחיבים לעשות המטל עלינו, לברר וללבן ההלכה כפי יכלתנו, ולהטות דעתנו ושכלנו אל נקדת האמת תמיד, וה' הטוב בעיניו יעשה, ואת כל אשר יזמין לנו השם יתברך בשכלנו איזה חדוש ובאור, אנו מחיבים לבאר על ספר, ולהפיץ מעינותינו חוצה, ולהטיב מטובנו לאחרים. ולבלי למנע הטוב מבעליו מחמת חששות ומרה שחורות כאלו, כי אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו ולא נתנה תורה למלאכי השרת. מכל שכן וכל שכן בעניני חבורי תפלות שאין יוצא מהם הוראה ודין ולא באור ופרוש, בודאי אין למנוע מלחברם, אף מי שאינו גדול במעלה. בפרט תפלות כאלו שנתיסדו על יסוד חזק וקים, יסוד מוסד, ויש להם על מה שיסמוכו תהלה לאל, כי כלם בנוים ומיסדים על אדני פז, על דברי תורתו הקדושה של רבנו הגדול והקדוש והנורא, זכר צדקתו וקדשתו לברכה, אשר כל דבריו כלם נאמרו ברוח הקדש, במדרגה גבוהה מאד מאד. ומי שיעין בספריו הקדושים ובשיחותיו הקדושות יבין מעט מה מאד עמקו מחשבותיו, ועד היכן דבריו מגיעים, ואין להאריך בזה כאן. על כן כל תפלות אלו, ממקום קדוש יתהלכו, נובעים ויוצאים ממעין הקדוש היוצא מבית ה', המלא על כל גדותיו עצות עמקות נפלאות ונוראות לעבודת הבורא יתברך, "מים עמקים עצה בלב איש". הן על כל אלה הכרחתי למלאות רצון חברי החרדים לדברי ה', המתאוים ומשתוקקים לתפלות אלו, להעתיקם ולהדפיסם, להאירם על פני תבל, לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל. ודי בהתנצלות זאת לכל חפץ באמת וה' אלהים אמת, יתן אמת ליעקב, ויורנו וידריכנו בדרך האמת תמיד. ויטה לבבנו אליו לעבדו באמת, עד יוכן בחסד כסא דוד, וישב עליו באמת, במהרה בימינו אמן:

והשם יתברך ישמע שועתינו ויאזין קולנו ויקשיב תפלותינו, ויזכנו לעסוק בתפלות ותחנונים תמיד, הן בתפלות הכתובות וסדורות לפנינו, הן בתפלות ותחנות שהאדם צריך לדבר בעצמו מלבו בלשון אשכנז בכל יום ויום כאשר הזהירנו רבנו זכרונו לברכה כמה פעמים, כי זהו העקר כמבאר בספריו הקדושים כמה פעמים. עד שנזכה לשוב אליו באמת בתשובה שלמה כרצונו הטוב. עד שנזכה לעלות ולהכלל בו יתברך באור האין סוף לחזות בנעם השם ולבקר בהיכלו. ובזכות זה יביא לנו את משיח צדקנו במהרה בימינו, כי עקר כלי זין של משיח הוא התפלה, כמבאר בהתורה אמר אל הכהנים (בסימן ב'). וצריכין לחזק עצמו בתפלה ותחנונים מאד מאד, אפלו אם יעבר עליו מה, עד ישקיף וירא השם משמים. יחיינו מיומים, ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו, להתהלך לפני השם באור החיים, אמן ואמן: