תפילה נאה לחתן ולכלה לאחר אירוסיהן :
בָּא/ה אַנִי לְפָנֶיךָ, ה’ אֶלוֹקַי וֵאלֹקֵי אַבוֹתַי, כְּעָנִי בַּפֶתַח הַמְבַקֵש רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. אָנָא ה’ אָב הָרַחֲמָן, כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים רַחֵם עָלַי. וְאע”פ שֱׁאֵינִי כְּדָאִי/ת וְשָׁווה לְכָל זֶה, אַבָל אַתָּה קַבֵּל תְּפִלָתִי לְפָנֶיךָ, וְעַנֵנִי כְּמַתְּנַת חִינָם.
חָנֵנִי וְזַכֵּנִי (ויאמר החתן את שם הכלה, והכלה את שם החתן) [פלוני/ת בן/בת פלונית] לִבְנוֹת בָּיִת נֶאֱמָן בְּיִשְׂרָאֵל עִם (ויאמר החתן את שם הכלה, והכלה את שם החתן) [פלוני/ת בת/בן פלונית], וְנִזְכֶּה לְהִיכָּנֵס לָחוּפָּה בְּשָׁעָה טוֹבָה וּמוּצְלַחַת כְּדָת מֹשֶה וְיִשְרָאֵל, וְתַּכְנִיס בְּלִבֵּנוּ רוּחַ טַהֳרָה וּקְדוּשָׁה וְנֶפֶשׁ זַכָּה וֹּבָרָה בֵּינִי וּבֵינה/ו.
וִיהִי רָצוֹן ה’ אֶלוֹהַי וֵאלוֹהֵי אַבוֹתַי שֱׁיְהֵא זִיווּגֵנוּ עוֹלֶה יָפֶה, זִיווּג שֶׁל אַהַבָה וְאַחְוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת, וְהֲעַרָכָה זֶה אֶת זֶה, זִיווּג הָגוּן שֶל יִרְאֲת שָׁמַיִם וְיִרְאַת חֵטְא, זִיווּג שֶׁנִזְכֶּה בּוֹ בְּזֶרַע בַּר קַיָימָא, וּלְגַדֵל בָּנִים וּבְנֵי בָנִים, זֶרַע קוֹדֶש, דְבֵקִים בַּה’ וּמְאִירִים אֶת הָעוֹלָם בְּמִצְוֹת וּמַעֲשִים טוֹבִים, זִיווּג שֶׁיְקוּיָם בּוֹ: “אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ, בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ”, זִיווּג שֱׁתַּמְשִׁיךְ עָלֵינוּ בְּנִשְׁמֹתֵנוּ, רוּחֵנוּ, נַפְשֵׁנוּ וְגוּפֵנוּ קְדוּשָׁה וְטַהֳרָה בְּמַחֲשָׁבָה בְּדִבּוּר וּבְמַעֲשֶׂה.
יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ שֶׁתְּטֲּהֲרֵנוּ וּתְקַדְשֵׁנוּ וְתַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ שֶׁפַע בִּרְכוֹתֶיךָ מִן הַשָׁמַיִם, וְתַשְׁכִּין שְׁכִינָתְךָ הַקְדוֹשָה בֵּינֵינוּ, וְתִתְרַצֶה בְּמַעֲשֵׂנוּ, וְתְזַכֵּנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ תָּמִיד כָּל יְמֵי חַיֵינוּ.
[מכאן והלאה תפילה לכלה :] וִיהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ שֶׁאַסַיֵיעַ לְ (שם החתן:) [פלוני בן פלונית] בַּעֲבוֹדָתֶךָ, וְיוּכַל לַעֲלוֹת וּלְהִתְעֲלוֹת בְּמַעֲלוֹת הֲתּוֹרָה וְהֲיִרְאָה, הָאֵר עֵינָיו שֶׁיֵדַע לְכַוֵון לַאֲמִיתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְתִבְעָר בּוֹ אֵשׁ הֲתּוֹרָה וְהֲקְדוּשָׁה, וְיִזְכֶּה לָשֶׁבֶת בְּאָהֳלָהּ שֶׁל תּוֹרָה כָּל יְמֵי חֲיָיו, וְיִהְיוּ דִבְרֵי תּוֹרָה עַרֵבִים וּמְתוּקִים בְּפִיו. הוֹרֶה לוֹ ה’ דַרְכֶּךָ וְנֲחֲהוּ בְּאוֹרַח מִישוֹר, תֵּן לוֹ כֹּחַ שֶיוּכַל לִלְמוֹד בְּהַתְמָדָה, וְשֶׁיְהֵא חֶלְקוֹ עִם צַדִיקֵי עוֹלָם.
זַכֵּנִי לִהְיוֹת אִישָׁה אוֹהֱבֶת, מַעֲרִיכָה אֶת בַּעֲלִי וְיְלָדַי, וְשֶׁאֶזְכֶּה לִהְיוֹת “אִישָׁה כְּשֵׁרָה עוֹשָׂה רְצוֹן בַּעֲלָהּ”. [עד כאן מוסיפה הכלה].
הֲאַצֵל עָלֵינוּ מִמְרוֹמְךָ רוּחַ טַהֳרָה וּקְדוּשָׁה, יִרְאָה וְשִׂמְחָה, וְהֲצִילֵנוּ מִכָּל הִרְהוּר רָע וְדָבָר רָע וּמְכוּעָר, הֵן בְּמַחֲשָׁבָה, הֵן בְּדִיבּוּר, הֵן בְּמַעֲשֶה, וְתֵן חֱלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ, הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִיוָושֵעָ, וּמַלֵא כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
